פסוריאזיס בילדים: איך זה נראה, איך מבדילים מאקזמה ופטרת ומתי צריך רופא?

פריחה אדומה שלא עוברת, קשקשת עקשנית בקרקפת או כתמים קטנים שהופיעו פתאום אחרי דלקת גרון יכולים לגרום להורים לחשוב על אקזמה, פטרת או תגובה אלרגית. אבל לפעמים מדובר דווקא בפסוריאזיס.

פסוריאזיס בילדים יכולה להיראות אחרת מאשר אצל מבוגרים. הנגעים עשויים להיות דקים ופחות קשקשיים, המחלה יכולה להופיע בפנים ובקפלי העור, ובילדים שכיחה במיוחד צורה שנקראת פסוריאזיס טיפתית – התפרצות של כתמים קטנים רבים, לעיתים לאחר זיהום סטרפטוקוקלי בגרון. כשליש ממקרי הפסוריאזיס מתחילים כבר בגיל הילדות או ההתבגרות.

לכן השאלה החשובה היא לא רק "האם זו פסוריאזיס?", אלא גם איזה סוג, איפה היא מופיעה, מה יכול היה לעורר אותה ועד כמה היא משפיעה על הילד מעבר למראה העור.

תשובות מהירות להורים

במה פסוריאזיס אצל ילדים שונה מפסוריאזיס אצל מבוגרים?

המחלה הבסיסית היא אותה מחלה דלקתית, אבל אצל ילדים המראה יכול להיות פחות "קלאסי".

אצל מבוגרים אנחנו רגילים לחשוב על משטח אדום ועבה המכוסה קשקשת לבנה־כסופה, בעיקר במרפקים ובברכיים. אצל ילדים הנגעים יכולים להיות קטנים ודקים יותר, עם פחות קשקשת, ולעיתים הם מופיעים דווקא בפנים או בקפלי העור.

פסוריאזיס טיפתית, פסוריאזיס בפנים ופסוריאזיס בקפלים שכיחות במיוחד בילדים. על הצורה שמופיעה בקפלי העור אפשר לקרוא במאמר פסוריאזיס אינברסה – פסוריאזיס בקפלי העור.

גם הקרקפת היא מקום שכיח מאוד להתפרצות. כאשר האודם והקשקשת מרוכזים בשיער או ממשיכים מעבר לקו השיער, כדאי לקרוא גם על פסוריאזיס בקרקפת ועל ההבדלים בינה לבין מצבים אחרים שיוצרים קשקשת.

איך נראה פסוריאזיס אצל ילדים?

אין מראה אחד שמתאים לכל ילד. פסוריאזיס יכולה להופיע בכמה צורות, ולפעמים לילד אחד יהיו סימנים של יותר מסוג אחד. הטבלה מסכמת את הצורות שמתוארות במאמר, ובהמשך מפורט כל אחת מהן.

פסוריאזיס רובדית – הצורה הקלאסית

פסוריאזיס רובדית מתבטאת באזורים אדומים ומוגדרים שעליהם קשקשת.

המקומות האופייניים כוללים את המרפקים, הברכיים, הקרקפת, מאחורי האוזניים, אזור הטבור והגב התחתון.

אצל ילדים הקשקשת יכולה להיות עדינה יותר והנגעים פחות עבים, ולכן הם עלולים להיראות כמו אקזמה.

פסוריאזיס בקרקפת אצל ילדים

אצל חלק מהילדים הסימן הראשון נמצא דווקא בקרקפת: אדמומיות, קשקשת וגרד שחוזרים שוב ושוב ולא מתנהגים כמו קשקשים רגילים.

בפסוריאזיס הקשקשת נוטה להיות עבה ויבשה יותר ולעיתים חורגת מעבר לקו השיער. בסבוריאה היא נוטה להיות שומנית וצהבהבה יותר. באתר קיים גם מדריך מפורט על ההבדלים בין פסוריאזיס בקרקפת לסבוריאה, שיכול לעזור להבין מדוע שני המצבים מתבלבלים כל כך בקלות.

אם הקשקשת מלווה בנגעים גם במרפקים, בברכיים, מאחורי האוזניים או בציפורניים, החשד לפסוריאזיס מתחזק.

פסוריאזיס טיפתית בילדים – כשהפריחה מופיעה אחרי דלקת גרון

אחד הסוגים שחשוב במיוחד להורים להכיר הוא פסוריאזיס טיפתית, או Guttate Psoriasis.

במקום מספר רבדים גדולים, מופיעים תוך זמן קצר עשרות ולעיתים מאות כתמים קטנים, ורודים־אדומים וקשקשיים, שנראים כאילו טיפות פוזרו על הגוף.

הם נוטים להופיע בעיקר על בית החזה, הבטן, הגב והגפיים.

פסוריאזיס טיפתית שכיחה במיוחד בילדים ובצעירים ולעיתים מופיעה לאחר זיהום, ובעיקר לאחר דלקת גרון סטרפטוקוקלית.

לכן, אם לילד הייתה דלקת גרון ולאחר מכן הופיעה בבת אחת פריחה של כתמים קטנים רבים, חשוב לספר לרופא גם על הזיהום שקדם לפריחה.

טיפול בזיהום פעיל חשוב בפני עצמו כאשר הוא קיים, אבל הוא אינו מבטיח שהנגעים שכבר הופיעו ייעלמו מיד.

אצל חלק מהילדים פסוריאזיס טיפתית חולפת תוך מספר חודשים ולא חוזרת. אצל אחרים עלולות להיות התפרצויות נוספות או להתפתח בהמשך פסוריאזיס רובדית כרונית. הרחבה על הסוג הזה – במאמר פסוריאזיס טיפתית (גוטטה).

פסוריאזיס אצל תינוקות – למה קל להתבלבל?

גם תינוקות יכולים לפתח פסוריאזיס.

בגיל הזה אחד האזורים שבהם המחלה יכולה להופיע הוא אזור החיתול. בגלל הלחות, החיכוך והיעדר האוויר, לא תמיד רואים שם את הקשקשת הכסופה המוכרת.

במקום זאת יכולה להופיע אדמומיות חלקה ומוגדרת יחסית.

הבעיה היא שתמונה כזו יכולה להיראות מאוד דומה לתפרחת חיתולים, פטרת או גירוי בעור.

אם "תפרחת חיתולים" נמשכת זמן רב, חוזרת למרות טיפול מתאים או מלווה בנגעים במקומות נוספים בגוף, כדאי לבצע אבחון ולא להמשיך להחליף תכשירים באופן עצמאי.

פסוריאזיס או אקזמה – איך מבדילים אצל ילדים?

זו אחת השאלות הנפוצות ביותר, ולא במקרה. אצל ילדים פסוריאזיס יכולה להיראות הרבה פחות קשקשית מהצורה הקלאסית ולכן החפיפה עם אקזמה משמעותית יותר. גם האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה מציינת שפסוריאזיס בילדים יכולה להידמות למצבים כמו אקזמה, תפרחת חיתולים או זיהום פטרייתי.

הטבלה יכולה לתת כיוון, אבל היא לא כלי אבחוני. ילד יכול אפילו לסבול ממאפיינים של שתי מחלות עור במקביל. על הצד השני של ההשוואה אפשר לקרוא במאמר אטופיק דרמטיטיס אצל ילדים.

פסוריאזיס או פטרת?

גם פטרת יכולה ליצור אזורים אדומים ומקושקשים.

בפטרת גוף נראה לעיתים קרובות נגע טבעתי, עם שוליים פעילים יותר ומרכז שנעשה בהיר יחסית. בפסוריאזיס המשטח בדרך כלל אחיד יותר.

ההבדל חשוב במיוחד בקרקפת. פטרת קרקפת אצל ילדים יכולה לגרום לשבירת שיער, קרחות מקומיות וקשקשת, והיא דורשת טיפול שונה לחלוטין.

לכן במקרה של אזור קשקשי בקרקפת עם נשירת שיער או שערות שבורות, לא נכון להניח אוטומטית שמדובר בפסוריאזיס. על הסיבות השונות לגרד וקשקשת בקרקפת, כולל פטרת הקרקפת, אפשר לקרוא במאמר גרד בקרקפת: הסיבות האפשריות ואיך מזהים כל אחת.

מה גורם לפסוריאזיס אצל ילדים?

פסוריאזיס אינה נגרמת מדבר אחד שאפשר "להוציא מהתפריט" או להימנע ממנו.

זוהי מחלה דלקתית שבה מערכת החיסון מעורבת, וקיימת גם נטייה גנטית. גורמים סביבתיים מסוימים יכולים לגרום למחלה להתפרץ או להחמיר אצל ילד שיש לו נטייה לכך.

זיהומים

זיהומי סטרפטוקוק הם אחד הטריגרים המוכרים ביותר בילדים, במיוחד בפסוריאזיס טיפתית.

פגיעה וגירוי של העור

שריטה, שפשוף, פציעה או גירוי חוזר יכולים לעורר נגע חדש באזור שבו העור נפגע. התופעה מוכרת כ"תופעת קבנר".

מתח נפשי

עומס רגשי יכול להחמיר פסוריאזיס אצל חלק מהילדים.

זה יכול להיות קשור לתקופת מבחנים, מעבר בית ספר, קשיים חברתיים, שינוי משפחתי או כל תקופה של עומס משמעותי.

אבל חשוב לא להפוך את זה ל"הכול מלחץ". פסוריאזיס היא מחלה דלקתית אמיתית; מתח הוא אחד הגורמים שיכולים להשפיע על פעילותה, לא הסבר שמבטל את המחלה. זיהומים, מתח וטראומה לעור מוכרים כגורמים שיכולים לעורר או להחמיר פסוריאזיס בילדים.

ומה אם הפסוריאזיס מופיעה בפנים?

אצל ילדים מעורבות של הפנים שכיחה יותר מאשר אצל מבוגרים.

האודם יכול להופיע סביב העיניים, בקו השיער, באוזניים ובאזורים נוספים. בגלל הרגישות והנראות של אזור הפנים, גם בחירת הטיפול שונה ולעיתים דורשת תכשירים עדינים יותר.

מי שמתמודד עם מעורבות באזור הזה יכול לקרוא בהרחבה על פסוריאזיס בפנים ועל המאפיינים המיוחדים שלה.

שינויים בציפורניים יכולים לתת רמז

פסוריאזיס יכולה לערב גם את ציפורני הידיים והרגליים.

אפשר לראות שקעים קטנים בפני הציפורן, שינוי צבע, עיבוי, התפוררות או התרוממות חלק מהציפורן.

לפעמים דווקא הציפורניים עוזרות לרופא לחבר את התמונה כשנגעי העור עצמם אינם חד־משמעיים.

אם מופיעים שינויים כאלה לצד פריחה חשודה, אפשר לקרוא גם על פסוריאזיס בציפורניים ולספר לרופא על השינוי ולא להתייחס אליו כבעיה קוסמטית בלבד.

איך מאבחנים פסוריאזיס בילדים?

אין בדיקת דם אחת שמאשרת פסוריאזיס.

ברוב המקרים רופא עור מאבחן לפי התמונה הקלינית:

• איך הנגע נראה.
• איפה הוא מופיע.
• האם קיימת קשקשת.
• מה קורה בקרקפת.
• האם הציפורניים מעורבות.
• האם קיימים מקרים נוספים במשפחה.
• האם קדמה להתפרצות דלקת גרון או מחלה אחרת.

במקרים שאינם טיפוסיים ניתן לבצע בירור נוסף ולעיתים נדירות יותר ביופסיה.

האם פסוריאזיס בילדים היא רק מחלת עור?

לא תמיד.

פסוריאזיס נחשבת כיום למחלה דלקתית מערכתית, ולכן בילדים עם פסוריאזיס חשוב להסתכל גם מעבר לעור.

ההנחיות המקצועיות מתייחסות בין היתר לבריאות הנפשית, השמנה ומצבים מטבוליים, מחלות מעי דלקתיות ודלקת מפרקים פסוריאטית.

זה כמובן לא אומר שכל ילד עם פסוריאזיס יסבול מהמחלות האלה. המשמעות היא שהרופא צריך להסתכל על הילד כולו ולא רק על הכתם שעל הברך.

מתי כאבי מפרקים דורשים תשומת לב?

ילדים מתלוננים על כאבי רגליים ומפרקים מסיבות רבות, ורוב כאבי הגדילה אינם קשורים לפסוריאזיס.

אבל כאשר לילד עם פסוריאזיס מופיעים באופן חוזר:

• נפיחות במפרק.
• נוקשות משמעותית בבוקר.
• כאבים מתמשכים במפרקים.
• כאב בעקב.
• אצבע שמתנפחת לכל אורכה.
• הימנעות מפעילות בגלל כאב.

כדאי לספר לרופא.

דלקת מפרקים פסוריאטית היא אחת מהמחלות הנלוות שחשוב לזהות ולא להשאיר ללא בירור.

איך מטפלים בפסוריאזיס אצל ילדים?

הטיפול צריך להיות מותאם לילד ולא רק לשם המחלה.

רופא העור מתחשב בגיל, סוג הפסוריאזיס, המיקום, שטח הגוף המעורב, חומרת הגרד, השפעה על השינה וההשפעה החברתית והרגשית.

טיפול מקומי

במחלה קלה או מוגבלת משתמשים בדרך כלל קודם בטיפולים שמורחים ישירות על העור.

בהתאם למקרה הם יכולים לכלול תכשירי לחות, סטרואידים מקומיים בעוצמה מותאמת ונגזרות של ויטמין D. באזור הפנים והקפלים משתמשים בזהירות מיוחדת ולעיתים בתכשירים אחרים.

בגלל ההבדלים בין עור הפנים, הקרקפת, הקפלים והמרפקים, לא מומלץ להשתמש בילד במשחה שנרשמה בעבר לאדם אחר במשפחה.

פוטותרפיה

כאשר המחלה מפושטת יותר או אינה מגיבה מספיק לטיפול מקומי, ניתן במקרים מתאימים להשתמש בפוטותרפיה רפואית מבוקרת.

טיפול באור UVB נחשב אפשרות יעילה בין היתר בפסוריאזיס רובדית ובפסוריאזיס טיפתית.

טיפול מערכתי וביולוגי

בפסוריאזיס בינונית עד קשה קיימים גם טיפולים מערכתיים ותרופות ביולוגיות המאושרות או נבחרות בהתאם לגיל ולמצב הילד.

הצורך בטיפול מתקדם אינו נקבע רק לפי גודל הנגעים. פסוריאזיס קטנה יחסית בפנים, בכפות הידיים או באזור שמפריע לילד מאוד יכולה להשפיע בצורה משמעותית על איכות החיים.

טיפול בבית – מה כן יכול לעזור?

שגרת הטיפול בבית לא מחליפה טיפול רפואי, אבל היא יכולה להקל על גירוי ולתמוך במחסום העור.

מומלץ להעדיף מקלחות במים פושרים ולא חמים מאוד, למרוח לחות באופן קבוע, להימנע משפשוף אגרסיבי של הקשקשת ולנסות לצמצם גירוד ופציעה של העור.

אם מדובר בפסוריאזיס בקרקפת, גם אופן החפיפה והסרת הקשקשת חשובים, משום שסירוק או קילוף אגרסיביים יכולים לגרות את העור.

חשוב גם לשים לב לטריגרים אישיים ולא לרוץ להגבלות גורפות. ילד זקוק לתזונה מלאה לצורך גדילה והתפתחות, ולכן אין הצדקה להוציא קבוצות מזון שלמות ללא סיבה רפואית ברורה.

הפסוריאזיס משפיעה גם מחוץ לעור

אחד החלקים שהכי קל לפספס אצל ילדים הוא ההשפעה הרגשית.

מבוגר יכול להבין שהכתמים הם מחלה כרונית שאינה מדבקת. לילד בן שמונה שמישהו בכיתה שואל אותו "מה יש לך על היד?", החוויה יכולה להיות אחרת לגמרי.

פסוריאזיס גלויה על הפנים, הקרקפת, הידיים או הברכיים עלולה לגרום לילדים להימנע מבריכה, ים, שיעורי ספורט או בגדים קצרים.

גרד יכול לפגוע בשינה ובריכוז. מתבגרים עלולים להיות מוטרדים מאוד מהמראה דווקא בתקופה שבה הביטחון העצמי והקבלה החברתית משמעותיים במיוחד.

ההשפעה הפסיכולוגית והחברתית היא חלק מהשיקולים בניהול פסוריאזיס בילדים ולא עניין נפרד מהמחלה.

האם פסוריאזיס בילדים מדבקת?

לא.

ילד עם פסוריאזיס יכול לשחק, להתחבק, ללכת לבריכה, להשתמש במתקנים משותפים ולשבת ליד ילדים אחרים בלי לסכן אותם.

זו נקודה שכדאי להסביר גם לילד עצמו. כאשר הוא יודע לענות בביטחון "זה לא מדבק", הוא מקבל מעט יותר שליטה בסיטואציות חברתיות לא נעימות.

האם יש טיפול טבעי בפסוריאזיס בילדים?

כאשר ילד מתמודד עם פסוריאזיס שחוזרת שוב ושוב, הורים רבים מחפשים דרכים נוספות להרגיע את העור ולהפחית התלקחויות לצד הטיפול הרפואי. חשוב לדעת שאין כיום טיפול טבעי אחד שהוכח כפתרון לפסוריאזיס אצל כל הילדים, ולכן הגישה המשלימה צריכה להיות מותאמת לילד ולא להחליף אבחון ומעקב של רופא ילדים או רופא עור.

במרפאת Or-Sin של אמיר קלי, מומחה ברפואת עור ושיער משלימה, ההתייחסות אינה רק לנגע שנראה כרגע על העור. במסגרת התאמה אישית נבחנים גם דפוס ההתלקחויות, מצב העור והקרקפת, שגרת החיים, מתח וגורמים נוספים שעשויים להיות רלוונטיים לילד הספציפי.

בהתאם לגיל ולמצב ניתן לשקול כלים מעולם הרפואה המשלימה כחלק ממעטפת הטיפול. אצל ילדים חשוב במיוחד שכל שימוש בצמחי מרפא, תוספי תזונה או תכשירים יהיה מותאם מקצועית ולא יינתן באופן עצמאי רק משום שמדובר במוצר שמוגדר "טבעי".

גם לדברים הפשוטים יש מקום: שמירה על לחות העור, הפחתת גירוי ושפשוף, זיהוי מצבים שמקדימים התלקחות והתייחסות למתח ולפגיעה בשינה יכולים להיות חלק מניהול המחלה לאורך זמן.

המחקר על טיפולים משלימים בפסוריאזיס עדיין אינו מאפשר להמליץ באופן גורף על טיפול טבעי מסוים לכל המטופלים. לכן המטרה אינה להחליף את הטיפול הרפואי, אלא לבנות במידת הצורך גישה משלימה, זהירה ואישית לצד המעקב הרפואי.

מי שרוצה להכיר את הגישה בהרחבה יכול לקרוא על טיפול טבעי בפסוריאזיס ועל אפשרויות הטיפול המשולבות במרפאת Or-Sin.

מתי כדאי לפנות לרופא?

כדאי לבצע בדיקה כאשר:

• לא ברור אם מדובר בפסוריאזיס, אקזמה או פטרת.
• הפריחה ממשיכה להתפשט.
• הטיפול שניתן אינו עוזר.
• מופיעה התפרצות נרחבת אחרי דלקת גרון.
• הגרד מפריע לילד לישון.
• קיימת מעורבות משמעותית של הקרקפת.
• מופיעים שינויים בציפורניים.
• הילד מתלונן על נפיחות, כאב או נוקשות במפרקים.
• המחלה מתחילה להשפיע על מצב הרוח, הלימודים או החיים החברתיים.

הילד מתמודד עם פסוריאזיס שחוזרת שוב ושוב?

פסוריאזיס אצל ילדים דורשת התייחסות למראה העור, למיקום הנגעים, לגיל ולדרך שבה המחלה משפיעה על חיי היום־יום.

אמיר קלי, מומחה ברפואת עור ושיער משלימה, מלווה במרפאת Or-Sin ילדים ומבוגרים המתמודדים עם פסוריאזיס ומחלות עור דלקתיות כרוניות. הגישה במרפאה נבנית באופן אישי לצד האבחון והטיפול הרפואי הנדרש.

אפשר לקרוא עוד על טיפול טבעי בפסוריאזיס והגישה של אמיר קלי, או להשאיר פרטים לייעוץ ובדיקת התאמה.

חשוב לדעת: המידע במאמר נועד לצורכי הסבר והעשרה ואינו מהווה אבחנה או המלצה רפואית לילד. בכל חשד לפסוריאזיס מומלץ לבצע אבחון אצל איש מקצוע ולהתאים את הטיפול לגיל ולמצב.