יש לך שאלה לאמיר ?

השאירו פרטים
ונחזור אליכם בהקדם

כתבות נוספות בנושא

מחלות עור של העריה – ד"ר אחינועם לב שגיא

מחלות עור של העריה  (פות או vulva) הן במידה רבה "מחלות יתומות": רבות מן המחלות הגורמות לגרד, כאב ואי-נוחות באיברי המין החיצוניים הינן מחלות עור אשר אינן מוכרות למרבית הגינקולוגים, רופאי עור אינם מורגלים בבדיקת העריה, והנשים עצמן מתקשות להגדיר את בעיתן בשל מחסומי בושה ומבוכה. כך קורה שנשים רבות סובלות מתסמינים מציקים של גרד, צריבה, כאב ואי נוחות בעריה במשך תקופה ממושכת, התסמינים מיוחסים לרוב בטעות ל"פטריות", ומחלותיהן אינן מטופלות כיאות.

הסקירה הנוכחית עוסקת במחלות העור השכיחות של העריה: דלקת עור ממגע, ליכן סימפלקס כרוניקוס וליכן סקלרוזוס. כן סקרתי את הביטוי של ליכן פלאנוס בעריה לאור תוצאותיה האפשרויות של מחלה זו באיברי המין החיצוניים.

דלקת עור ממגע בעור העריה- Vulvar contact dermatitis (VCD)

דלקת עור ממגע בעור העריה (VCD) הינה בעיה שכיחה, המציגה כגרד, צריבה או גירוי, ועשויה להופיע כממצא עיקרי או ללוות הפרעה אחרת בעור, כגון ליכן סימפלקס כרוניקוס, קנדידה, ליכן סקלרוזוס וכד'. שכיחותה נאמדת בכ-20-30% מכלל המקרים במרפאה למחלות של העריה [1,2] אולם שכיחות התופעה באוכלוסיה הכללית אינה ידועה. דלקת עור ממגע נובעת מחשיפה לחומרים מגרים (Irritants) או מעוררי אלרגיה (Allergens), היא עשויה להיות כרונית, עקב חשיפה ממושכת ומתמדת לחומרים מגרים חלשים, או חריפה, ולהתבטא בדרגות שונות של חומרה.

הצורה השכיחה ביותר של CD בעור העריה הינה irritant contact dermatitis והיא מתבטאת עפ"ר כגרד וולוורי [3]. הגורמים התורמים להווצרות VCD הינם רגישות גבוהה יותר של עור העריה לחומרים אירטנטים בהשוואה לעור בחלקי גוף אחרים [4] וירידה ביכולת ה-barrier function, בין השאר על רקע חשיפה לזיעה, שתן והפרשה נרתיקית, חוסר אוורור וחיכוך מתמיד של העור באזור העריה. נשים רבות הסובלות מתסמינים של גרד, צריבה או אי נוחות נוטות להרבות ברחצה של עור העריה תוך שימוש בתכשירי היגיינה שונים (סבונים, מגבונים לחים, שטיפות "אינטמיות", מגיני תחתון), המעלים את החשיפה האירטנטית, ובנוסף, מנסות לטפל בתסמיניהן על ידי מריחת קרמים שונים, בדרך כלל תרופות נוגדות פטריות, המכילים אף הם חומרים מגרים [5]. בנשים לאחר חדלון הוסת עור העריה חשוף יותר לנזק אירטנטי על רקע אטרופיה והדקקות העור הנובעת מחסר אסטרוגן. דליפת שתן, בעיה ששכיחותה עולה בקרב נשים עם הגיל, מביאה לשימוש קבוע במגיני תחתון או תחבושות הגייניות, והדבר גורם לחשיפה מתמדת של עור העריה לשתן והווצרות VCD בדומה לתפרחת חיתולים בינקות [3].

VCD אלרגי הינו מצב נדיר יותר, הנגרם עקב חשיפה לחומרים מעוררי אלרגיה כגון: בשמים, אנטיביוטיקה, חומרים משמרים ועוד (טבלה 1).

קלינית, המטופלת תתלונן על גרד, צריבה או גירוי של עור העריה; ההופעה יכולה להיות פתאומית או הדרגתית, כתלות בגורם. בבדיקה ימצאו דרגות שונות של אודם, נפיחות וקשקשת. במקרים חמורים, יתכנו ארוזיות, סדקים ואף כיבים. במקרים הכרוניים יתכן עיבוי של העור (ליכניפקציה) עם סדקים משניים לגרד ושינויי פיגמנטציה (היפר- או היפו-פיגמנטציה) [3].

האבחנה נעשית על פי ההיסטוריה ומראה העור. יש לזכור, כי במקרים רבים, VCD מלווה מחלת עור ראשונית כגון ליכן סקלרוזוס, ליכן סימפלקס כרוניקוס או פסוריאזיס, וכי יתכן כי קיים גם זיהום שניוני, חיידקי או פטרייתי. לפיכך, יתכן ויהיה צורך גם בביצוע ביופסיה ותרביות מתאימות, ולעיתים גם ביצוע תבחין טלאי במידה ומדובר ב-VCD על רקע אלרגיה.

הטיפול כולל הפסקת החשיפה לכל החומרים האירטנטים, טיפול בזיהומים שניוניים ומתן משחת סטרואידים להפחתת הדלקת. בנשים עם מהלך כרוני, יש חשיבות לחינוך להרגלי הגיינה נכונים והמנעות מחשיפה חוזרת לאירטנטים  או אלרגנים.

ליכן סימפלקס כרוניקוס Lichen Simplex Chronicus (LSC)

LSC של עור העריה הוא תוצאה של מעגל ה- Itch-scratch-itch: תחושת גרד עזה וכרונית גורמת לגירוד ושפשוף חוזרים של העור, המחמירים את תחושת הגרד מחד, ומביאים לעיבוי של העור ("ליכנפיקציה") מאידך [6]. שכיחות התופעה באוכלוסיה הכללית נאמדת בכ-0.5%, ומהווה 10-35% מן המקרים במרפאה למחלות וולווגינליות [7].

LSC של העריה עשוי להיות ראשוני, או ללוות מחלות עור או זיהומים הגורמים לגרד, כגון: פסוריאזיס, ליכן סקלרוזוס, דלקת עור ממגע, זיהום פטרייתי, זיהום בנגיף הפפילומה האנושי ומצבים טרום סרטניים (VIN) או סרטניים. ב- LSC "ראשוני"- כלומר, LSC המופיע בנשים עם עור בריא לכאורה וללא מחלת רקע מגרדת, שכיח לזהות נטיה אטופית במטופלת ו\או בבני משפחתה (קדחת השחת, אסטמה, דרמטיטיס אטופית, אלרגיות עונתיות), ויש המתייחסים ל-LSC ראשוני בעריה כאל ביטוי ממוקם של דרמטיטיס אטופית [7].

מטופלות עם LSC יתלוננו על גרד ממושך ובד"כ חמור ובלתי פוסק; לכשישאלו, יציינו כי הן מרבות לגרד את עור העריה, כי הגירוד גורם לעיתים לתחושת הנאה או הקלה, כי הוא עשוי להתגבר בשעות הערב או הלילה, להציק במהלך השינה ואף להעירן משנתן. תחושת הגרד והעקצוץ עשויה להחמיר במצבי חום, הזעה, מגע עם ביגוד הדוק, במהלך המחזור החודשי ובמצבי עקה רגשית [7]. נשים רבות מגרדות עד כדי פציעת העור או מרבות ברחצה של העור המגרד עם מים חמים.

האבחנה נעשית על פי ההיסטוריה האופיינית של itch-scratch ועל פי מראה העור ("ליכניפיקציה"): עור העריה באזור המעורב מעובה וקוי העור בו מודגשים. ליכנפיקציה היא תוצאה של עיבוי האפידרמיס (אקנטוזיס) והסטרטום קורנאום (היפרקרטוזיס) ונובעת מן השפשוף הממושך של העור [7]. בנוסף,  עשויים להופיע אודם, קשקשת, סדקים וארוזיות משניים לגירוד. במצבים ממושכים יתכנו שינויים בלתי הפיכים של היפו- או היפר-פיגמנטציה, הצטלקות משנית לפציעת העור והפחתת התשעורת. באזורים של עור לח, כגון בקפלי השפתיים, הדגדגן וחיץ הנקבים, העור המעובה סופח מים ונראה לבן (לויקופלקיה). LSC מופיע עפ"ר בעור השפתיים הגדולות, אולם יכול לערב אזורי עור אחרים, כגון: השפתיים הקטנות, ה-clitoral hood, חייץ הנקבים, העור שסביב פי הטבעת וקפלי הירכיים. אזור העור המעורב יכול להיות מפושט לכל עור העריה או ממוקם לאזור קטן, ולהיות בעל פיזור סימטרי או א-סימטרי.

בבדיקה הגופנית יש לנסות ולזהות את הגורם ראשוני ל-LSC, אם קיים כזה, ובמידת הצורך לבצע תרביות מתאימות וביופסיה לזיהוי מחלת עור ראשונית.

הטיפול ב- LSC כולל ארבעה מרכיבים: זיהוי וטיפול בגורם הראשוני  לגרד, תיקון ה-barrier function, טיפול בדלקת ושבירת מעגל ה- itch-scratch (טבלה 2).

ליכן סקלרוזוס Lichen Sclerosus LS

LS היא מחלת עור כרונית המופיעה בעיקר בעור העריה, אך יכולה להופיע גם באזורי גוף אחרים. שכיחותה נאמדת בכ- 1:300 עד 1:1000 נשים [8], והיא מופיעה גם בגברים, בשכיחות נמוכה פי 10 משכיחותה בנשים [9]. בעור האנו-גניטלי, LS עשוי לערב את עור השפתיים הגדולות, השפתיים הקטנות, ה-clitoral hood, חיץ הנקבים והעור שסביב פי הטבעת (שמות שונים המתארים את מעורבות העור הן "צורת 8", "חור מנעול" או "שעון חול"), אך אינה מערבת את הנרתיק.  בנשים שונות תמצא מעורבות עורית בהיקף שונה ובאזורים שונים, מאיזור של מספר מילמטרים ועד מעורבות של כל העריה, חיץ הנקבים והאזור שסביב פי הטבעת. כן יתכנו ביטויים עוריים מגוונים: דרגות שונות של היפופיגמנטציה, עיבוי עור, הדדקות ואטרופיה של העור, סדקים ושטפי דם תת עוריים, משנים לגרד. מרכיב חיוני בזיהוי LS של העריה הוא היכרות עם המראה האנטומי התקין של העריה, היות ובחלק ניכר מן המקרים LS מתבטא בשינוי אנטומי: העלמות של השפתיים הקטנות, איחוי של ה-clitoral hood עם דגדגן "קבור" מתחת להדבקות זו או הדבקות של הדגדגן לרקמת העור שסביבו בדרגות שונות של חומרה, והצרות של פתח הנרתיק.

נשים עשויות להתלונן על גרד, עקצוץ, צריבה וכאב, אך חלק מן הנשים יציגו עם שינוי אנטומי ועורי ללא כל תסמינים.

למרות הדימוי של LS כמחלה של נשים לאחר חדלון הוסת, המחלה מופיע בכל גיל, עם 9% מן המקרים בילדות לפני גיל ההתבגרות המינית, 42% בנשים בגיל הפוריות ו-49% בנשים לאחר חדלון הוסת [10].

האתיולוגיה של LS אינה ברורה. קרוב לוודאי כי מדובר במחלה מולטי-פקטוריאלית, והגורמים הבאים הוצעו כקשורים למחלה:

1.      גורמים אוטואימוניים: נמצא קשר בין LS לבין מחלות אוטואימוניות, בעיקר בנשים. הממצאים כוללים עליה בשכיחות נוגדנים הקשורים למחלות אוטואימוניות (ב-74% מן החולות), ועליה בשכיחות מחלות אוטאימוניות (ב-34% היתה לפחות מחלה אוטואימונית אחת), בעיקר בבלוטת התריס, אלופציה, סכרת, ויטיליגו ו-pernicious anemia [11].

בכ-65% מן הנשים עם LS נמצאו נוכחות של נוגדנים אוטואימוניים מסוג IgG כנגד ECM-1, לעומת 7% בקבוצת בקרה [12]. למרות שנוגדנים אלה לא נחשבים פתוגנים ב-LS, נוכחותם עשויה להעיד כי מרכיב אוטואימוני משתתף בפתוגנזה של LS.

2.      גורמים תורשתיים: נטיה תורשתית ל- LS הוצעה ע"ס דווחים על ריבוי מקרי LS במשפחות מסוימות וכן בשל העליה בתחלואה אוטואימונית בחולות LS [9], אולם תרומת הגורם התורשתי נותרה שנויה במחלוקת.

3.      גורמים הורמונלים: התצפיות הקליניות כי LS שכיח יותר במצבים בהם רמות האסטרוגן נמוכות (לפני ההתבגרות המינית ולאחר חדלון הוסת) והצלחת הטיפול על ידי מתן משחת טסטוסטרון שהיתה נהוגה בעבר, הביאו להנחה כי לשינויים הורמונלים יש תפקיד בהתפתחות LS. מספר עבודות מצאו הבדל בין רמות האנדרוגנים בנשים עם LS לעומת נשים בריאות וירידה בביטוי רצפטורים לאנדורגן ב-LS [9]. מאידך, אין שינוי בביטוי המחלה בזמן וסת, הריון, נטילת גלולות או טיפול הורמונלי [9], והדבר מעיד על כך שאסטרוגן ופרוגסטרון אינם משפיעים על LS.

4.      גורמים זיהומיים: מספר חיידקים ונגיפים נבדקו כגורם מחולל ב-LS, ובינהם: נגיף הפפילומה האנושי, נגיף צהבת C, acid-fast bacteria, ו-Borrelia burgdorferi. אע"פ שישנן עדויות כי יתכן וזיהומים מסויימים קשורים להתפתחות LS, המסקנות קונטרוברסיאליות ומראות שונות, בין השאר בהתאם למיקום הגאוגרפי.

 הטיפול המקובל כיום כקו ראשון ל- LS הינו משחות סטרואידליות  [9]. בעבר, נהוג היה שימוש במשחת טסטוסטרון. הטיפול בטסטוסטרון נמצא יעיל בחלק מן המטופלות, אולם תופעות הלוואי היו מרובות וכללו עליה ברמות טסטוסטרון בדם, אקנה, הירסוטיזם, קליטרומגליה והפרעות במחזור הוסת. נהוג לתת את הטיפול הסטרואידלי (בדר"כ סטרואיד סופר-פוטנטי דוגמת clobetasol 0.05%) באופן יומיומי למשך 3 חודשים, ולהחליף בהמשך למשחה סטרואידלית עם פוטנטיות בינונית או נמוכה תוך הפחתה הדרגתית של המינון,  עד למינון מניעתי פעם או פעמיים בשבוע [6].

LS נחשב גורם סיכון להתפתחות מצבים טרום-סרטניים (vulvar intraepithelial neoplasia- VIN) ולהתפתחות סרטן העריה מסוג קרצינומה קשקשית. בעבודות שונות דווח כי הסיכון נע בין 0-20%, ובממוצע, 3-5% [9]. לפיכך, חשוב ללמד את המטופלות לגבי הסיכון הקיים להתמרה ממאירה, להמליץ על מעקב תקופתי ועל בדיקה עצמית לזיהוי שינויים חשודים בעור בעריה, כגון עיבוי עור, כיבים וגרד שאינו מגיב לטיפול המקובל. תכיפות המעקב נעה בין 3 חודשים לשנה [9]. השינויים האנטומיים החלים ב- LS שהוזכרו לעיל אינם הפיכים על ידי מתן טיפול תרופתי. במצבי הצטלקות הגורמים להצרות משמעותית של פתח הנרתיק ניתן לטפל באופן ניתוחי [9].

ליכן פלאנוס Lichen Planus LP

 

ליכן פלאנוס (LP) היא מחלה המערבת את העור והריריות, ומזוהה לרוב ברירית הפה. בנשים, המחלה יכולה לערב את העריה והנרתיק, וההערכה היא כי 20-25% מן הנשים עם LP בפה יציגו עם מחלה באיברי המין, אם כי קרוב לוודאי שחולות רבות אינן מאובחנות [13]. בקרב נשים עם LP באיברי המין, בכ-60% תהיה מעורבות של רירית הפה, וכ-5% יציגו עם LP על גבי העור [13]. בדומה ל- LS, המחלה עשויה להציג עם שינוי אנטומי, אבדן הארכיטקטורה התקינה של העריה והצטלקות בלתי הפיכה. LP באיברי המין מופיעה בעיקר בנשים בגילאי 50-60 [6].

הביטוי המורפולוגי של LP בעריה ובנרתיק כולל מספר צורות, כאשר שכיח למצוא יותר מצורה אחת באותה מטופלת:

הצורה הקלאסית- במצב זה שכיח למצוא פסים לבנים דקים ועדינים היוצרים מראה "דמוי תחרה" (Lacy pattern), השכיח גם ב-LP ברירית פה. האזורים המעורבים הם אזורי הריריות ולכן ממצאים אלה ימצאו בעיקר בחלקן הפנימי של השפתיים הקטנות, באזור הדגדגן, במבוא העריה (ה- vestibule) ובפי הטבעת. לעיתים, העור מקבל גוון לבן-אחיד, בדומה ל- LS.

על גבי השפתיים הגדולות ובקפלי הירכיים ניתן למצוא פפולות אדומות, סגולות או חומות הדומות במראן לממצאים על גבי עור יבש בשאר חלקי הגוף, אולם אלה לא מופיעות על גבי הרקמה הרירית.

LP ארוזיבי (Erosive LP) הינו הצורה השכיחה ביותר של LP בריריות העריה והנרתיק, והוא מופיע בדרך כלל במבוא העריה (vestibule) כרקמה ארוזיבית עם אריתמה ניכרת. בצורה הארוזיבית שכיח למצוא הדבקויות ושינויים אנטומים הכוללים העלמות של השפתיים הקטנות, הדבקות של ה-clitoral hood המכסה את הדגדגן עם “buried clitoris” והיצרות של פתח הנרתיק. במטופלות עם מעורבות של הנרתיק, האריתמה מערבת את דפנות הנרתיק באופן דיפוזי או נקודתי. שכיח למצוא הפרשה פורולנטית, והמחלה עשויה לגרום ליצירת הידבקויות בנרתיק, פיברוזיס, והיצרות עד חסימה מוחלטת של הנרתיק באם המחלה אינה מטופלת.

הביטוי הקליני של LP בעריה והנרתיק תלויה בעיקר במידת המעורבות של האיברים ובביטוי המחלה. נשים יתלוננו על צריבה וכאב ולעיתים על גרד. ב-LP ארוזיבי הביטוי השכיח הוא של כאב, דיספראוניה עד הפסקה מחלטת של יחסי מין ,הפרשה נרתיקית פורולנטית ודיסאוריה.

האבחנה נעשית על ידי שילוב המראה הקליני, מידע על קיום LP באיברים אחרים וביופסיה, אם כי האבחנה ההיסטולוגית לעיתים קשה והממצאים אינם ספציפיים [13].

רוב המטופלות מגיבות היטב למשחות סטרואידליות סופר-פוטנטיות, אולם התגובה איטית בהשוואה ל-LS ולעיתים קרובות מדובר בתגובה חלקית בלבד. במקרים קשים דווח על שימוש בסטרואידים סיסטמיים, טקרולימוס טופיקלי, ציקלוספורין טופיקלי, רטינואידים טופיקלים וסיסטמיים ומטוטרקסט סיסטמי [13].

בנשים עם מעורבות נרתיקית, יש לתת טיפול טופיקלי תוך נרתיקי בסטרואידים, ולהנחות את המטופלת להשתמש באופן קבוע במרחיבי נרתיק על מנת למנוע היצרות והדבקות תוך נרתיקית, אלא אם היא מקיימת יחסי מין לעיתים קרובות.

בדומה ל-LS, המחלה מלווה בשינוי אנטומי בלתי הפיך, ואם קיימת מעורבות נרתיקית היא עלולה להביא לחסימה של הנרתיק. גם ב-LP דווח על עליה בשכיחות התמרה סרטנית, אולם ככל הנראה בשכיחות נמוכה יותר מאשר ב-LS. לאור ההשלכות של LP באיברי המין בנשים, ולאור הקשר בין קיום LP בפה ל-LP באיברי המין, מומלץ לשאול שאלות מכוונות ולהפנות לבדיקה כל אישה עם LP ידוע בפה או בעור. בדומה ל-LS, גם בנשים עם LP יש להמשיך במעקב תקופתי מהסיבות הנ"ל.

 

סיכום

 

נשים עם תסמינים בעור העריה סובלות לעיתים קרובות מביטוי של מחלת עור ואף משילוב של מספר מחלות כאלה. העמקת ההיכרות והידע של גינקולוגים עם מחלות עור המערבות את איברי המין מחד, ושל רופאי עור עם האנטומיה התקינה ועם הביטויים היחודיים של מחלות אלה מאידך, תאפשר זיהוי נכון וטיפול מיטבי באוכלוסיה גדולה של נשים אשר אינן מקבלות מענה הולם לבעייתן.

טבלה 1 –אירטנטים ואלרגנים שכיחים של עור העריה (רשימה חלקית)[3]

אירטנטים

סבונים

זיעה, שתן, צואה

אלכוהול (קרמים)

קוטלי זרע

מגיני תחתון

Povidine-iodine

פרופילן גליקול

תרופות:TCA, 5-FU, פודופילין

 אלרגנים

בנזוקאין

חומרי שימור

נאומיצין

ניסטטין

לטקס (בקונדומים, דיאפרגמה, כפפות)

כלורהקסידין

לנולין

פרופילן גליקול

בשמים

גליצרין

סטרואידים

טבלה 2- פרוטוקול הטיפול ל- LSC של העריה [6,7]

1.      זיהוי המחלה היסודית וטיפול מתאים

זיהום פטריתי: משטח עם KOH, תרבית

ביופסיה לזיהוי מחלת עור ראשונית

הנחיות למניעת חשיפה לאירטנטים או אלרגנים (דלקת עור ממגע)

2.      שיקום ה-barrier function

אמבטיות ישיבה או קומפרסים לחים ולובריקציה של העור בסמיכות להרטבה על ידי משחה שומנית ללא תוספת בישום או חומרי שימור

משחת zinc oxide

לבוש מאוורר

3.      טיפול בדלקת

משחת סטרואידים mid/super-potent, על פי חומרת מעורבות העור, 1-2 ליום לשבועיים, ובהמשך 2-3 בשבוע לשבועיים.

4.      שבירת מעגל ה-Itch-scratch

הסבר וחינוך המטופלת: הצורך בהפסקת גירוד ושפשוף העור

סדציה לילית: Hydroxyzine 10-25 mg שעתיים לפני השינה

הרגעת גרד על ידי קומפרסים קרים

רשימת מקורות

1.    Crone AM J eur Acad Dermatol Venerol 2000;14:181-6

2.    Nyirjesy PPeyton CWeitz MVMathew LCulhane JF. Causes of chronic vaginitis: analysis of a prospective database of affected women. Obstet Gynecol. 2006;108(5):1185-91.

3.    Margesson LJ. Contact dermatitis of the vulva. Derm Therapy 2004;17:20-27.

4.    Britz MB, Maibach HI. Human cutaneous vulvar reactivity to irritants. Contact Dermatitits 1979;5:375-7.

5.    Lynch PJ, Edwards L, Genital dermatology, p.41, Churchill Livingstone Inc, 1994.

6.    Margesson LJ. Vulvar disease pearls. Dermatol Clin 2006; 24: 145-55.

7.    Lynch PJ. Lichen simplex chronicus (atopic/neurodermatitis) of the anogenital region. Derm Therapy 2004;17:8-19.

8.    Tasker GL, Wojnarowska F. Lichen sclarosus. Clin Exp Dermatol. 2003;28:128-33.

9.    Smith YR, Haefner HK. Vulvar Lichen Sclerosus- Pathophysiology and treatment. Am J Clin Dermatol 2004;5:105-125.

10. Thomas RH, Ridley CM, Mc Gibbon DH et al. Anogenital Lichen sclerosus in women. J R Soc Med. 1996;89:694-8.

11. Goolamali SK, Barnes EW, Irwine WJ et al. Organ Specific Antibodies in Patients with Lichen Sclerosus. BMJ 1974;4:78-9.

12. Oyama NChan INeill SMHamada TSouth APWessagowit VWojnarowska FD'Cruz DHughes GJBlack MMMcGrath JA. Autoantibodies to extracellular matrix protein 1 in lichen sclerosus. Lancet. 2003;362(9378):118-23.

13. Moyal-Barracco M, Edwards L. Diagnosis and therapy of anogenital lichen planus. Derm Therapy 2004;17: 38-46.

 

כתבות נוספות בנושא

מחלות עור נפוצות אצל ילדים

כבר שנים ידוע שעוד ועוד ילדים סובלים ממחלות הנובעות ממערכת החיסון שלהם ומגורמים סביבתיים, בעיקר מחלות עור שאין להן טיפול מלבד הקלה על התסמינים וההתפרצויות.

קרא עוד »
פסוריאזיס אינברסה

סוגי מחלות עור

מחלות עור מאפיינות את התקופה שלנו, משום שרבות מהן נחשבות למחלה שבה הגוף תוקף את עצמו, או שאין להן גורם ברור ומוכר שאפשר להצביע עליו.

קרא עוד »

הגורמים לספחת

מחלת הספחת, היא הפסוריאזיס, מקשה מאוד על הלוקים בה משום שהיא בלתי ניתנת לריפוי מוחלט ורב הנסתר בה על הגלוי. עם זאת, מרגע שיודעים מהם

קרא עוד »
סגירת תפריט
הזמן שלך יקר לנו!
בשיחה אחת נוכל להבין מה הצורך שלך, ולעזור לך